שנת תש”פ תיחרט בדברי הימים של חסידות ברסלב כאחת השנים הקשות בכל הנוגע לציון רביה”ק באומן.
באמצע החורף התפרצה מגיפת הקורונה בעולם, ובעקבותיה נסגרו הגבולות שבין המדינות. במשך חודשים אף נמנעה הגישה לציון הק’ לבאים מחוץ לאוקראינה, ובעוד אנ”ש כוספים ומשתוקקים להגיע אל הציון הק’, נשואות עיניהם של רבבות חסידי ברסלב בכל העולם בדאגה לקראת ראש השנה: מה יהיה עם הקיבוץ הקדוש באומן?
האם יוכלו בכלל לנסוע? האם האוקראינים יאפשרו כינוס שכזה? וככל שהזמן חלף והגבולות טרם נפתחו, עלו הכיסופים והתגברו, ואיתם באו התפילות, והדמעות, והרצונות: אוי, רבונו של עולם, זכינו להיות גם השנה בציון רביה”ק – בקיבוץ הקדוש, שבו תלוי העולם כולו ובו תלויה הגאולה!
ובעוד החששות מתגברים, ובעוד המצב בעולם משתנה מרגע לרגע ומגל ראשון לגל שני, גם זקני אנ”ש לא נחו ולא שקטו, וכבר בתחילת הקיץ הם פנו לעסקנים הפעילים בענייני אומן והקיבוץ הק’, על מנת להתחיל מיד בפעולה, ולעשות הכל כדי שגם השנה יתקיים הקיבוץ הק’.
“ניצחתי ואנצח!”
מאז עברו הרבה גלים ומשברים על העוסקים במלאכה. היו רגעים שנדמה היה שממש אין שום סיכוי, שאין שום מציאות בעולם שקיום הקיבוץ יתאפשר, לאור המצב. אולם, לאחר פעילות חובקת עולם ממש, מול כל הרשויות הרלוונטיות באוקראינה, החלה אט אט התקדמות, עד שבימים האחרונים אכן התקבלה הבשורה המשמחת את נפשו של כל חסיד ברסלב: האוקראינים אישרו את קיום הקיבוץ.

אולם, האישור ניתן בכפוף לרשימת דרישות, שרק אם נעמוד בהם יתאפשר הקיבוץ. ביצוען של הדרישות כרוך בסכום עתק, שאין לגופים האמונים עליו שום דרך להשיגו בלא עזרתך.
רבינו הקדוש עומד ומבקש: קח חלק בראש השנה שלי, והרם תרומה משמעותית למען קיומו!